פנסיה תקציבית היא התחייבות של המעסיק: לא נצבר כסף בחשבון אישי ואין קופה שמנהלת השקעות. בגיל פרישה המעסיק — בעיקר המדינה וגופים ציבוריים — משלם קצבה חודשית מתקציבו השוטף, לפי נוסחה שנקבעה בחוק ובהסכמים.
פנסיה צוברת היא חיסכון אישי: העובד והמעסיק מפקידים מדי חודש לקרן, הכסף מושקע, והקצבה בגיל פרישה נקבעת לפי הסכום שנצבר חלקי מקדם הקצבה.
הפנסיה התקציבית נסגרה בהדרגה למצטרפים חדשים. בשירות המדינה, עובדים שהחלו את עבודתם החל מ-1 בינואר 2002 מבוטחים בפנסיה צוברת ולא בתקציבית, בהתאם להחלטות הממשלה ולהסכמים החלים. הסדרים ייעודיים נותרו בגופים מסוימים ובכוחות הביטחון.
המשמעות המעשית: מי שמחפש היום את השאלה הזו הוא בדרך כלל אחד משלושה — עובד ותיק בהסדר תקציבי הקרוב לפרישה; עובד שהחל לפני 2002 ועבר בין מסלולים; או בן משפחה שמנסה להבין את זכויות השאירים.
מי שנמצא בפנסיה צוברת יכול לראות את השוואת הקרנות ברשימת קרנות הפנסיה ואת נתוני דמי הניהול במדור דמי הניהול.
| נושא | פנסיה תקציבית | פנסיה צוברת |
|---|---|---|
| מקור התשלום | תקציב המעסיק | הצבירה האישית בקרן |
| בסיס החישוב | שנות ותק כפול שיעור שנתי, ביחס לשכר הקובע | סך הצבירה חלקי מקדם הקצבה |
| השפעת שוק ההון | אין | מהותית |
| אפשרות ניוד | אין; לא קיימת יתרה אישית | קיימת, לפי תקנות הניוד |
| מי נושא בסיכון | המעסיק | העמית, בכפוף למנגנוני האיזון בתקנון |
| כיסוי נכות ושאירים | לפי ההסדר וההסכמים החלים | מובנה בקרן פנסיה מקיפה |
בפנסיה תקציבית קיים גם שיעור מרבי לקצבה ביחס לשכר הקובע, כך שוותק מעבר לנקודה מסוימת אינו מגדיל עוד את הקצבה. זהו הבדל מהותי מהצוברת, שבה כל שקל נוסף שנצבר מגדיל את הקצבה.
בתקציבית אין תנודתיות שוק ואין סיכון תשואה. הסיכון אחר: הקצבה תלויה ביציבות המעסיק ובהסדרים החלים עליו, ואינה נכס אישי שניתן להעביר, לנייד או להוריש כיתרה.
בצוברת הכסף שלך, אך אתה נושא בסיכון התשואה ובסיכון המקדם — לוחות התמותה מתעדכנים, ומקדם גבוה יותר מייצר קצבה נמוכה יותר על אותה צבירה. מנגד, בקרן פנסיה מקיפה קיים מנגנון להבטחת תשואה על חלק מהצבירה לפי הוראות רשות שוק ההון, ולצדו ערבות הדדית בין העמיתים.
מי שמחזיק מקדם קצבה מובטח בפוליסה נפרדת נמצא במצב ביניים; ההיבט הזה מוסבר בדף המקדם המובטח.
"עברתי בין המסלולים באמצע הדרך — מה קורה לזכויות?" מצב של זכויות מעורבות שכיח בקרב עובדי מדינה ותיקים, וכל תקופה מחושבת לפי ההסדר שחל עליה. הבירור נעשה מול הגורם המשלם ומול הקרן, ומחייב איסוף מסמכים משתי התקופות.
"מה עם שאירים?" בשני המודלים קיימות זכויות שאירים, אך המקור שונה: בתקציבית לפי ההסכמים והחוק החלים על המעסיק, ובצוברת לפי התקנון האחיד של הקרן. את התנאים המדויקים קוראים במסמך הרלוונטי ולא מסיקים ממקרה של מכר.
"האם להמשיך לעבוד עוד שנה?" בתקציבית התשובה תלויה בשיעור השנתי ובתקרה; בצוברת — בצבירה הנוספת ובשינוי המקדם עם הגיל. זו שאלה המחייבת חישוב אישי מול בעל רישיון פנסיוני, ולעיתים גם בדיקת השלכות מס לפי פקודת מס הכנסה.
בגיל הזה גם כיסויי הבריאות דרך מקום העבודה עשויים להסתיים; את הנושא בוחנים מול סוכן ביטוח בעל רישיון, והרקע מופיע בדף האם ביטוח בריאות פרטי מתאים לך. המידע בדף כללי ואינו מהווה ייעוץ או שיווק פנסיוני.
מתקרב לפרישה עם זכויות משתי התקופות? בעל רישיון פנסיוני יעזור לאסוף את התמונה המלאה לפני שמגישים בקשה. יועץ/סוכן פנסיוני בעל רישיון יחזור אליך תוך 24 שעות. ללא עלות, ללא התחייבות.
בתקציבית הקצבה משולמת מתקציב המעסיק ומחושבת לפי ותק ושכר קובע, ואין חשבון אישי. בצוברת מופקד כסף לחשבון אישי בקרן, והקצבה נגזרת מהצבירה ומהמקדם בעת הפרישה.
בעיקר עובדים ותיקים במגזר הציבורי. בשירות המדינה, עובדים שהחלו לעבוד מ-1 בינואר 2002 מבוטחים בפנסיה צוברת. הסדרים ייעודיים נותרו בגופים מסוימים ובכוחות הביטחון.
לא. בפנסיה תקציבית אין יתרה צבורה בחשבון אישי, ולכן אין מה לנייד. הזכות היא להתחייבות של המעסיק לתשלום קצבה ולא לסכום כסף.
בתקציבית הסיכון על המעסיק, והעובד אינו חשוף לתנודות שוק ההון. בצוברת הסיכון על העמית — סיכון התשואה וסיכון עדכון מקדם הקצבה — בכפוף למנגנוני האיזון שבתקנון.